אחריות דרך שקיפות

קריאה להסברה של ישראל

אירועי ה-7 באוקטובר 2023 הותירו פצעים עמוקים בחברה הישראלית. לצד העצב והכעס המובנים, עולה מחדש תחושת ה"להיות לבד". תחושה זו מושרשת עמוק בנפש היהודית ונובעת מחוסר המעש של העולם בתקופת השואה ועד לטעויות של מדיניות הפייסנות מול משטרים טוטליטריים בהיסטוריה. נשאלת השאלה: כיצד כחברה נוכל לשבור את התבנית הזו וליצור עולם צודק יותר עבורנו, עולם שמפגין יותר סולידריות כלפינו ומבין אותנו טוב יותר?

המורשת ההיסטורית של "להיות לבד"

האכזבה העמוקה של הקהילה היהודית ממחסור בסולידריות בינלאומית נובעת מבידוד היסטורי חוזר ונשנה, במיוחד ברגעי הסכנה הגדולים ביותר:

  • השואה: במהלך השואה שערי מדינות רבות נותרו סגורים, והעולם הגיב לעיתים באדישות.
  • המנדט הבריטי: בתקופת המנדט הבריטי ניצולי השואה נמנעו מלהגר לארץ ישראל, מה שעלה בחייהם של רבים.
  • מדיניות הפייסנות: מדיניות הפייסנות של שנות ה-30, שבמסגרתה נסוגו מול תוקפנים כדי להימנע מעימות, הובילה בסופו של דבר להסלמה ולאסון עבור יהודי אירופה.
  • אירועים עכשוויים: המתקפות האחרונות והמחסור בסולידריות בינלאומית לאחר ה-7 באוקטובר 2023 מעצימים את תחושת הנטישה.

כל אחד מהאירועים הללו, ורבים נוספים, עיצבו את הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי. המסר שנובע מכך ברור: ישראל יכולה לסמוך בזמנים קריטיים רק על עצמה.

הקשר בין חוסר שקיפות, תפיסה חברתית ואנטישמיות

המחסור בסולידריות בינלאומית לאחר ה-7 באוקטובר 2023 מתפרש לעיתים כהבעת אנטישמיות. אולם, על רקע ההבדלים המבניים בין חברות כמו ארצות הברית לאירופה, אפשר להרחיב את הפרספקטיבה.

בארצות הברית, שם נמצאת אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, הנוכחות היהודית מושרשת עמוק בחברה. התרבות, ההיסטוריה והתרומה היהודית נטועות היטב, מה שמוביל לרמת הבנה והכרה גבוהה יותר. "המובנות מאליה" הזו מקלה על סולידריות ודיאלוג.

בגרמניה ובאירופה לעומת זאת, הנוכחות הזו חסרה לעיתים קרובות. החיים היהודיים מעוצבים בעיקר מהיסטוריית השואה ומהשלכות הטראומה שלה. כתוצאה מכך, מתהווה מחסור בחיים משותפים ובהבנה טבעית. נוצרים ריחוק, ניכור ואי הבנות. במיוחד בגרמניה, שבה התודעה הקולקטיבית מושפעת מאוד מהחוב ההיסטורי, הדבר מוביל לעיתים קרובות לחששות וידע חלקי על ישראל והעם היהודי.

בנוסף, מדינת ישראל לא תמיד הפגינה שקיפות מספקת כדי להתגבר על הריחוק הזה. היסטורית, החלטות קריטיות וקונפליקטים הוצגו לעיתים רק בקשרים צבאיים או פוליטיים, ללא הסבר מעמיק על ההקשרים התרבותיים, ההיסטוריים והמוסריים. גם מחסור זה יצר פתח לנרטיבים מעוותים ולאמיתות שגויות.

למה "ישראל בגרמנית" חייבת למלא את הפער הזה

היוזמה שלי, "ישראל בגרמנית", מציעה הזדמנות ייחודית להתמודד עם ההבדלים המבניים ולבנות גשרים:

  • לקדם הבנה: ניתן לצמצם את הפער על ידי הצגת ההיסטוריה והמציאות של ישראל מתוך נקודות מבט אישיות של ישראלים, תוך התחשבות במאפיינים התרבותיים של גרמניה ואירופה.
  • להבהיר אי הבנות: על ידי הסברה ממוקדת ושקיפות תקשורתית ניתן להילחם באי דיוקים ובמידע מוטעה.
  • ליצור קרבה רגשית: סיפורים שמדגישים את האנושיות המשותפת והדמוקרטיה יכולים לעורר אמפתיה ולהפיג חששות.
  • לחזק דיאלוג: בחברה שבה לעיתים קיימת אי ודאות בנוגע לחיים היהודיים ולישראל, "ישראל בגרמנית" מציעה הזדמנות לדיאלוג פתוח ומכבד.

להושיט יד, אבל בעוצמה

מצב זה לא ישתפר על ידי דחייה מתוך אכזבה או מתוך ייאוש, אלא על ידי פעולה. חשוב להפגין עוצמה, לא רק צבאית, אלא גם מוסרית ותקשורתית. להיות שקוף אינו אומר לנהוג בפייסנות – עמדה שפועלת ממקום של חולשה ומבצעת ויתורים כדי להימנע מעימות.

תמונת היד המושטת, שמושרשת עמוק במורשת היהודית, מסמלת לא רק שלום, אלא גם כבוד וביטחון עצמי. המסר הוא: "אנו עומדים על עקרונותינו ומזמינים אתכם להיפגש איתנו בגובה העיניים." עמדה זו דורשת אומץ ונכונות לדבר באופן ברור וחד משמעי על המציאות הישראלית ועל הלקחים ההיסטוריים.

מבט מעודד לעתיד

למרות הלקחים הכואבים מהעבר, יש סיבות לתקווה. החברה הישראלית הוכיחה שוב ושוב שהיא מסוגלת להתמודד עם אתגרים על ידי שילוב של חדשנות, אומץ וסולידריות. שינוי הוא אפשרי כאשר הוא מונהג בנחישות ובבהירות.

"ישראל בגרמנית" היא יותר מפרויקט – זו הזמנה להשתתפות בעיצוב עתיד טוב יותר. עלינו לא רק להכיר בפצעים של העבר, אלא גם לנצל את ההזדמנויות שיש בכוח התקשורת וביושרה המוסרית.

יחד, נוכל לוודא שהיד המושטת של ישראל לא תישאר ללא מענה. כי עולם שמבין את ישראל טוב יותר הוא גם עולם שמתקרב לשלום.