אירועי ה-7 באוקטובר 2023 הותירו פצעים עמוקים בחברה הישראלית. לצד העצב והכעס המובנים, עולה מחדש תחושת ה"להיות לבד". תחושה זו מושרשת עמוק בנפש היהודית ונובעת מחוסר המעש של העולם בתקופת השואה ועד לטעויות של מדיניות הפייסנות מול משטרים טוטליטריים בהיסטוריה. נשאלת השאלה: כיצד כחברה נוכל לשבור את התבנית הזו וליצור עולם צודק יותר עבורנו, עולם שמפגין יותר סולידריות כלפינו ומבין אותנו טוב יותר?
האכזבה העמוקה של הקהילה היהודית ממחסור בסולידריות בינלאומית נובעת מבידוד היסטורי חוזר ונשנה, במיוחד ברגעי הסכנה הגדולים ביותר:
כל אחד מהאירועים הללו, ורבים נוספים, עיצבו את הזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי. המסר שנובע מכך ברור: ישראל יכולה לסמוך בזמנים קריטיים רק על עצמה.
המחסור בסולידריות בינלאומית לאחר ה-7 באוקטובר 2023 מתפרש לעיתים כהבעת אנטישמיות. אולם, על רקע ההבדלים המבניים בין חברות כמו ארצות הברית לאירופה, אפשר להרחיב את הפרספקטיבה.
בארצות הברית, שם נמצאת אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, הנוכחות היהודית מושרשת עמוק בחברה. התרבות, ההיסטוריה והתרומה היהודית נטועות היטב, מה שמוביל לרמת הבנה והכרה גבוהה יותר. "המובנות מאליה" הזו מקלה על סולידריות ודיאלוג.
בגרמניה ובאירופה לעומת זאת, הנוכחות הזו חסרה לעיתים קרובות. החיים היהודיים מעוצבים בעיקר מהיסטוריית השואה ומהשלכות הטראומה שלה. כתוצאה מכך, מתהווה מחסור בחיים משותפים ובהבנה טבעית. נוצרים ריחוק, ניכור ואי הבנות. במיוחד בגרמניה, שבה התודעה הקולקטיבית מושפעת מאוד מהחוב ההיסטורי, הדבר מוביל לעיתים קרובות לחששות וידע חלקי על ישראל והעם היהודי.
בנוסף, מדינת ישראל לא תמיד הפגינה שקיפות מספקת כדי להתגבר על הריחוק הזה. היסטורית, החלטות קריטיות וקונפליקטים הוצגו לעיתים רק בקשרים צבאיים או פוליטיים, ללא הסבר מעמיק על ההקשרים התרבותיים, ההיסטוריים והמוסריים. גם מחסור זה יצר פתח לנרטיבים מעוותים ולאמיתות שגויות.
היוזמה שלי, "ישראל בגרמנית", מציעה הזדמנות ייחודית להתמודד עם ההבדלים המבניים ולבנות גשרים:
מצב זה לא ישתפר על ידי דחייה מתוך אכזבה או מתוך ייאוש, אלא על ידי פעולה. חשוב להפגין עוצמה, לא רק צבאית, אלא גם מוסרית ותקשורתית. להיות שקוף אינו אומר לנהוג בפייסנות – עמדה שפועלת ממקום של חולשה ומבצעת ויתורים כדי להימנע מעימות.
תמונת היד המושטת, שמושרשת עמוק במורשת היהודית, מסמלת לא רק שלום, אלא גם כבוד וביטחון עצמי. המסר הוא: "אנו עומדים על עקרונותינו ומזמינים אתכם להיפגש איתנו בגובה העיניים." עמדה זו דורשת אומץ ונכונות לדבר באופן ברור וחד משמעי על המציאות הישראלית ועל הלקחים ההיסטוריים.
למרות הלקחים הכואבים מהעבר, יש סיבות לתקווה. החברה הישראלית הוכיחה שוב ושוב שהיא מסוגלת להתמודד עם אתגרים על ידי שילוב של חדשנות, אומץ וסולידריות. שינוי הוא אפשרי כאשר הוא מונהג בנחישות ובבהירות.
"ישראל בגרמנית" היא יותר מפרויקט – זו הזמנה להשתתפות בעיצוב עתיד טוב יותר. עלינו לא רק להכיר בפצעים של העבר, אלא גם לנצל את ההזדמנויות שיש בכוח התקשורת וביושרה המוסרית.
יחד, נוכל לוודא שהיד המושטת של ישראל לא תישאר ללא מענה. כי עולם שמבין את ישראל טוב יותר הוא גם עולם שמתקרב לשלום.